דיתה לירון - מחשבות על יצירה
ציור הוא "קלוז – אפ" – תקריב של אינפורמציה המגיעה בבת אחת, ללא מימד הזמן.
הקונטקס נותר מחוץ לציור והצופה מייצר אותו מתוך הידע שהצטבר אצלו ומאפשר לו לתת משמעות ברורה לציור.
בציור פיגורטיבי, קל לצופה להשלים את הקונטקס, כיוון שהוא מדבר על מציאות מוכרת.
בציור מופשט, ההקשר נבנה מהקוד הפנימי שנוצר בציור. בדרך כלל קוד צורני על גבול הדקורטיבי.
השונה בציור שלי, שהוא מנסה להראות "אמינות פיגורטיבית", הוא אמנם נראה כמו משהו שהצופה מכיר אבל כשהוא מתבונן בו הוא לא באמת יכול להשלים אותו. הוא צריך להתאמץ ולייצר קונטקס חדש.
זה מה שמנחה אותי ביצירה והתקווה היא שהסיטואציה שמוגשת לצופה מספיק מגרה כדי שהוא ירצה לייצר משמעות לציור.
בציורים יש חזרה על אותם אלמנטים פעם אחר פעם, כשאחת לכמה ציורים משתרבב אלמנט חדש ונותן לצופה נקודת אחיזה בדרך להבנת היצירה.
